הכתיבה היא הבית שלי

היא לא בנויה מארבע קירות 

היא מעניקה לי מקלט, מקום מפלט וצל לנוח בו

אני תמיד חוזרת אליה כדי לפגוש אותי

הכתיבה
היא הבית שלי

 

בניתי את ביתי כשהייתי קטנה

נזקקתי מאוד למרחב להיות בו

מרחב להקשבה והכלה

ובכל פעם שנכנסתי אל הכתיבה, הרגשתי בבית

יומני היקר לא היה עבורי רק בית, אלא גם חברה טובה ומקום לדבר עם אלוהים שלי

 

אבל היה את הרגע הזה שבו הפסקתי לכתוב אותי לעצמי

זמן שבו נתתי לכתיבה שלי לזלוג ממני החוצה

עין חיצונית פזלה אל הכתיבה שלי

והיא כבר לא הייתה רק שלי

אט אט ובהדרגה נטשתי אותה

עידן המחשבים החל ואני עברתי לגור בתוך מחשב

נפרדתי מיומני היקר

הקלדתי במקום לכתוב בעיפרון או בעט

ועם השנים מצאתי באופן טבעי פרנסה דרך הכתיבה 

הפכתי לעיתונאית 

ושכחתי 

שכחתי את הבית שבאתי ממנו

 

בגיל 28 הקשבתי לקול פנימי דקיק ומשמעותי

קניתי לי במתנה ליום הולדתי מחברת כתיבה ועט נובע

באותו יום חזרתי לכתוב בעט על הדף וקרה דבר מדהים מבחינתי 

חזרתי הביתה

אל הילדה שהייתי

שכותבת את עצמה אל עצמה

 

באגדה "עמי ותמי" של האחים גרים, האימא החורגת זורקת אותם באמצע היער כדי להיפטר מהם. השניים מפזרים חלוקי נחל קטנים בדרך אל היער וכך הם מוצאים את דרכם חזרה הביתה. 

בפעם השנייה הם מפזרים פירורי לחם כדי למצוא את הדרך חזרה, אבל לרוע המזל חיות היער אוכלות את הפירורים והם נשארים אבודים ורעבים ביער, עד שהם מגיעים לבית השוקולד והממתקים, שם מפטמת אותם מכשפה.

 

אני מרגישה שגם אני הייתי כלואה במשך שנים בבית משוקולד, אחרי שאיבדתי את הבית שלי

אבל המילים תמיד היו עבורי חלוקי הנחל או פירורי הלחם שסימנו לי את הדרך

ברגע שלקחתי את העט ליד, פתחתי את הדלת אל הבית שלי

ועדיין הכתיבה היא הכלי שבאמצעותו אני חוזרת הביתה

שוב ושוב

בכל פעם מחדש

חגית אלמקייס

תלמידה ולפילוסופיה וכותבת כדרך חיים. מנחת סדנאות "מסע במילים" ומלווה תהליכי שינוי, התפתחות ויצירה באמצעות כתיבה.

פוסטים נוספים:

שתפו בפייסבוק
שתפו בווטסאפ
הדפיסו
שתפו בפינטרסט
שלחו במייל לחברים :)