כתיבה היא הקשבה
הרבה פעמים שואלים אותי: "מה זה בדיוק כתיבה אינטואיטיבית?"
יש נטייה לחבר בין כתיבה אינטואיטיבית לכתיבת רצף.
אומרים שהיא כתיבה חופשית, אסוציאטיבית, מדיטטיבית.
משתמשים במונח "זרם התודעה",
מספרים עליה שמטרתה לנקות, לשחרר, להרפות.
ואולי בעצם כל התשובות נכונות.
אבל מעבר לכל אלה, כתיבה אינטואיטיבית עבורי כשמה כן היא – כתיבה של האינטואיציה.
של המישור שהוא מעבר למילים, לסיפורים, למחשבות או לרגשות.
המישור של הרוח, שהוא לעתים קרובות חמקמק ובלתי ניתן לאחיזה.
כדי להגיע אל האינטואיציה, עלינו לייצר מרחב של שקט ושל הקשבה, לדחוק הצידה את המחשבות היומיומיות, לא לתת לסיפורים המוכרים להיכתב, לוותר על הכמיהה והשאיפה לדעת מה אנו עומדים לכתוב.
עלינו לוותר על כל מה שאנו רוצים לכתוב – כדי לגלות מה מבקש להיכתב מתוכנו.
כך,
אני עוצרת. מקשיבה. כותבת.
ולפתע מתוך ההקשבה, משהו מתגלה מתוכי.
ככה פתאום, בקפיצה, בלי הבנה וללא מאמץ.
משהו חדש, מעבר לכל מה שהכרתי וידעתי.
לא סיפור, לא שיר, לא התחלה של רומן ולא פוסט נוקב.
רק לכתוב את מה שעולה מתוכנו. עכשיו. בלי להוסיף פסיקים ונקודות, בלי לתקן שגיאות או לחפש ניסוח טוב יותר.
כתיבה היא אחד המקומות האינטימיים ביותר של אדם עם עצמו. כתיבה היא מרחב של ה'לבד'. לעתים היא מהווה מפלט לבדידות, אבל רוב הזמן יש בה יחד מאוד עוצמתי, יחד של האדם עם עצמו.
כתיבה אינטואיטיבית היא מסע אינטימי של גילוי פנימי, של הכרות עמוקה עם עצמי ועם עוד חלקים בתוכי שהנגישות אליהם פחות זמינה לי ביומיום. זהו כלי לביטוי חופשי ולשחרור רגשי. כלי מופלא להרהר, להתעורר למה שמתרחש בשקט בתוכנו. הכתיבה מגלה לנו דפוסים, הרגלים ותפיסות שיש לנו על עצמנו. היא מאפשרת לנו לעשות סדר במחשבותינו המבולבלות ורגשותינו הסוערים. עם הזמן נפתח עיניים אובייקטיביות יותר, ונוכל להגשים את השינויים המבקשים להתרחש בחיינו.
לכתוב אל החופש
כמה פעמים בחייכם הרשיתם לעצמכם לקחת עט ומחברת ופשוט לכתוב מהבטן, למענכם בלבד? לא שיר או סיפור, לא רומן גדול, לא מסה אקדמאית ולא פוסט פוליטי נוקב. פשוט לכתוב, כדי להוציא החוצה את העולה מתוככם. ברגע הזה. אנחנו רגילים לחיות בתוך מגבלות של כללי כתיבה נוקשים, ואיננו מאפשרות לעצמנו את המרחב והזכות לכתוב את עצמנו באופן ספונטני, אסוציאטיבי, גולמי – כפי שאנחנו ברגע הזה.
כשאנחנו כותבות, אנחנו בדרך כלל מפנות את הכתיבה שלנו באופן אוטומטי לגורם אחר – קורא פוטנציאלי, מבקר חיצוני. אנחנו כמהות לכך שיבינו אותנו. שנים רבות בתוך מערכת חינוך נוקשה ובתוך כללי כתיבה מחמירים הרגילו אותנו לכתוב למען אחרים ומעט מדי למען עצמנו, לכן רוב הזמן אנחנו אפילו לא מעזות.
כתיבה אינטואיטיבית היא הדרך לפרוץ את הגבולות. לשבור את הכללים. לבטל את החוקים. ללכת עם המחשבות הראשוניות שלנו, הבתוליות, אלה שטרם עברו את הצנזורה הפנימית שלנו, המגיעה מהראש. מתוך המקום הזה צפויה להיוולד יצירה פשוטה, אותנטית, העשויה מהחומרים של חיינו. לשם כך יהיה עלינו להביט פנימה ולחקור את מה שבתוכנו, במקום לחפש מחוצה לנו.
התאווה לכתיבה, שהיא חלק מהכמיהה שלנו לביטוי וליצירה, טבועה בנו עמוק. אבל במשך השנים פיתחנו סביבה עכבות, מחסומים ותירוצים.
אם רק נסכים להתחבר שוב למקורות שלנו – לבטן, לאינטואיציה – אם רק נסכים לפנות מקום לכתיבה בחיינו, נוכל לגלות את עצמנו מחדש בין האותיות, בין המילים, בין המשפטים ובין השורות. נוכל גם לבטא את קולנו הייחודי דרך שירים וסיפורים. לייצר מרחב המאפשר כתיבה פנימית מתוך חופש מוחלט להביע את עצמנו, לחקור, לגלות, לתהות, לתעות, לקבל ולאהוב את כל העובר דרכנו, ללא שיפוטיות.
אספק כאן כמה המלצות ועקרונות לכתיבה אשר יאפשרו לך להשתחרר מכל מה שאת מכירה עד היום לגבי השאלה: "כיצד עליי לכתוב?"
כל שעלייך לעשות הוא לסמוך על התהליך ולהיצמד לעקרונות. התוצאות כבר ידברו מהבטן שלך, היישר אל הדף. פתחי מחברת והתחילי לכתוב את העולה מתוכך ולשחרר את מילותייך אל הנייר, ללא צנזורה.
חשוב שתפנימי את הרעיון הפשוט העומד בבסיס הכתיבה: אין טעויות. אין "נכון" או "לא נכון", אין דרך אחת לכתוב. כל מה שתכתבי יהיה נפלא, העיקר – לכתוב.
הקפידי על כך שהיד שלך תישאר בתנועה. אל תעצרי כדי לחשוב או כדי לקרוא את מה שכתבת, בטח לא כדי לערוך את עצמך, לסגנן או להדק את היוצא מתוכך. למעשה, אל תעצרי כלל עד שהעמוד שלפנייך יתמלא. כך תאפשרי לעצמך ביטוי מלא של המחשבות הראשוניות, הגולמיות והטהורות ביותר הצצות ועולות מתוכך. כתבי אותן כפי שהן. און ליין. אל תנסי לשלוט בתהליך. אל תנסי אפילו להבין מה את כותבת. פשוט כתבי.
אל תמחקי, אל תכתבי בצורה מובנית ומסודרת, אל תהיי עקבית. אינך חייבת אפילו לסיים משפט שהתחלת אם כבר עולים בך משפטים חדשים. המחויבות היא אך ורק לעצמך, לא לקורא חיצוני.
טקסט קטוע גם הוא בסדר גמור, אף מורה לא יקרא זאת או יסמן לך איקס אדום על הדף. לעתים המחשבה שלך תהיה מהירה מהיד, אך אל תנסי להדביק מחשבה "ישנה" עם העט ולהתעקש עליה, אלא קפצי למחשבה החדשה העולה בך באותו רגע.
הרגישי חופשיה לכתוב בכל רגע ורגע בדיוק מה שעולה בך, בלי להיות נאמנה לכללי הכתיבה המוכרים לך. אל תחשבי מדי, אל תהיי "הגיונית" או עקבית. אין היגיון באינטואיציה, יש רק אמת. היי מחויבת לאמת שלך בכל רגע מחדש. התמסרי.
הרשי ליד שלך לכתוב אותך. ככל שתשמרי על פתיחות וככל שתתאמני בכך יותר, תופתעי לגלות כמה היא עצמאית וכמה יש לה חיים משלה. הרשי לה את החיים הללו.
ותרי על הצורך בסימני פיסוק ובמבנה דקדוקי נכון של משפט. הרפי ממחשבות על ניקוד.
כל מחשבה על פסיק או נקודה עשויה לקטוע את הרצף. הרשי לעצמך לכתוב בכתב בלתי קריא, בגדלים שונים, להשתעשע, לעשות שגיאות וגם ליהנות. את יכולה לכתוב בכל צורה שבה חשקה נפשך: לאורך, לרוחב, בצורה מעגלית שתייצר מנדלה, בכתב גדול או קטן, בעט או בעיפרון.
ההנחיה היחידה היא שתכתבי אותך. רק אותך.
זכרי: החשוב הוא התהליך ולא התוצר על הנייר.
אני מאחלת לך דרך משמעותית של גילוי, שמחה והנאה!