הוא מבקש מאתנו לעזוב את מקום הקבע שלנו, ביתנו, ארבע הקירות, לבנות בית ארעי ולצאת לחיות בו בשמחה במשך שבעה ימים.
דווקא במצב הזה, שעלול לערער את תחושת הביטחון שלנו בעולם, עזיבת הבית המוכר, הנעים, הנוח – אנחנו נדרשים לפתח אמון בעולם ולשמוח על מה שיש לנו. כאן ועכשיו.
לחוש את הטבע. את הכוכבים מעל.
להתחבר אל הארעיות של החיים. לאהוב אותה.
אני מזמינה אותך במהלך ימי החג להתחבר אל האנרגיה המיוחדת של הסוכה – הבית הארעי הזה, ולכתוב במשך שבעת ימי החג – בהשראת משפטים או התחלות שאניח כאן.
אני ממליצה לכתוב בסוכה או בחוץ תחת כיפת השמיים, לחוש את האוויר הסתווי ולקבל השראה מהטבע, מחילופי העונות ומהארעיות השורה בכל.
תני לכל משפט לקחת אותך פנימה, ללב להוביל את הכתיבה, לעט לפתוח אפשרות להקשבה ולחקירה פנימית, ואולי גם להוליד הרהור, שיר, סיפור או כל טקסט אחר:
1. "בית בשבילי הוא"… מהו בית בשבילך? מתי את מרגישה בבית באמת?
2. "הבית שלי עשוי מ…" – ספרי ממה עשוי הבית שלך, זה הפנימי, שנמצא איתך בכל מקום.
כנסי פנימה לתוכך וכתבי מילים מתוך הבית הפנימי שלך.
3. "אני בונה את ביתי מ"… – מאילו חומרים את בונה או תרצי לבנות את ביתך?
4. "אני חוזרת הביתה"… מה צמד המילים "לחזור הביתה" מעורר בך?
תני לכתיבה לקחת אותך כל הדרך חזרה הביתה.
5. "אני פותחת את ביתי"… – זוהי הזדמנות לארח בביתך את האושפיזין (בארמית: "אורחים").
על פי מסורת החג, בכל יום מגיע לסוכה אורח אחד מהמקרא.
