מהי כתיבה אינטואיטיבית?
הרבה פעמים שואלים אותי את השאלה הזאת.
יש נטייה לחבר בין כתיבה אינטואיטיבית לכתיבת רצף.
אומרים שהיא כתיבה חופשית, אסוציאטיבית, מדיטטיבית.
משתמשים במונח "זרם התודעה".
מספרים עליה שמטרתה לנקות, לשחרר, להרפות.
ואולי בעצם כל התשובות נכונות.
אבל מעבר לכל אלה, כתיבה אינטואיטיבית עבורי כשמה כן היא – כתיבה של האינטואיציה.
של המישור שהוא מעבר למילים, לסיפורים, למחשבות או לרגשות.
המישור של הרוח, שהוא לעיתים קרובות חמקמק ובלתי ניתן לאחיזה.
כדי להגיע אל האינטואיציה, עלינו לייצר מרחב של הקשבה. לכל מה שקיים סביבנו.
להשיל את המחשבות היומיומיות, את הסיפורים המוכרים, את הרצון לכתוב משהו מסוים, את הכמיהה והשאיפה.
להתרוקן ממה שאני רוצה לכתוב – כדי לגלות מה שמבקש להיכתב מתוכי.
אני עוצרת. מקשיבה. כותבת.
ולפתע מתוך ההקשבה, משהו מתגלה מתוכי.
כמו מים חיים בלב מדבר.
אני לא מבינה מאיפה זה הגיח פתאום, בקפיצה, בלי הבנה וללא מאמץ.
ידיעה עמוקה ופשוטה.
אינטואיציה.