כתיבה מתחילה במקום שבו המילים נגמרות.כשנגמר לך מה לכתוב – בדיוק אז תכתבי!אמרתי את זה השבוע בשתי הסדנאות שליואני רוצה לצעוק את זה גם כאן:זה לא חכמה לכתוב את מה שיש לך לכתוב,זו תעוזה לכתוב כשאין לך מה לכתוב,לכתוב
כשאני מתעוררת בבוקר, אני לא ממש זוכרת מי אני. כלומר, אני יודעת איך קוראים לי ומה אני אמורה לעשות כשאני מתעוררת (גם אם אני עושה את זה באופן מאוד איטי בבוקר), אבל עדיין אני לא ~באמת~ זוכרת מי אני.
מהי כתיבה אינטואיטיבית? הרבה פעמים שואלים אותי את השאלה הזאת. יש נטייה לחבר בין כתיבה אינטואיטיבית לכתיבת רצף. אומרים שהיא כתיבה חופשית, אסוציאטיבית, מדיטטיבית. משתמשים במונח "זרם התודעה". מספרים עליה שמטרתה לנקות, לשחרר, להרפות. ואולי בעצם כל התשובות נכונות.
אני מוצאת שהדבר העובר כחוט השני בכל הסדנאות והקורסים שלי הוא הקשבה. קיים ביקום שפע של צלילים, מילים, צורות, ציורים. אינסוף רגעים ואפשרויות לחבר בין החומרים ולנסוך בהם יופי. בתוך השפע הזה, אני מבקשת לייצר מרחב של הקשבה. בועה
היא לא בנויה מארבע קירות היא מעניקה לי מקלט, מקום מפלט וצל לנוח בו אני תמיד חוזרת אליה כדי לפגוש אותי הכתיבה היא הבית שלי בניתי את ביתי כשהייתי קטנה נזקקתי מאוד למרחב להיות בו מרחב להקשבה והכלה ובכל